אני חייב לומר, לצום חודש רצוף זה דבר קשה מאד. לצום חודש רצוף בחודשי יוני-יולי בארצינו נראה לי פסיכי לחלוטין. מצטער. זה פשוט לא אנושי. כן, כן, אני מבין שזה חלק מההתקרבות לאללה, ישתבח שמו, אבל האם לכך כיוון המשורר? האם לסבול בצורה כה קיצונית היא חלק ממסלול ההתקרבות? אני לא בא להציע פתרון חלופי. אינני מסוגל. מה שאני כן מציע זה חשיבה ביקורתית. הרי צעדים מעין אלה הם קובעי תודעה. קיצוניות היא מקובלת, מובנת, נסבלת. לאן זה הוביל אתכם? אני תוהה. יהיה רע אם תצומו פחות? אני בעצמי נחרד ימים מראש מצומות. הצום הנופל אחת לחודשיים שלנו עושה את שלו. אני סובל בו ולא מחכה לו. גם, למה אסור לכם לעשן לכל הרוחות? צום משמעותו, הימנעות מאכילה. בעישון מי עסקינן? אוכל נפש? מעניין מאד דווקא.
בכל מצב, אני חייב להצדיע לכם על המסירות שלכם, אבל אני גם מערער קשות על הבחירות שלכם. כאילו שאתם מתגרים במציאות, בטבע. אבל אם הייתם מעיינים בדבר הייתם מוצאים שהטבע, למעט במקרים בודדים, גובר על האדם. לפחות העמידו את הבחירות שלכם לניתוח וביקורת.
No comments:
Post a Comment